ניחוחות וטעמים לאורך דרך הבשמים
מסע ג'יפים בעקבות הנבטים, אדוני המדבר
בארץ כל כך עשירה בארכיאולוגיה והיסטוריה, שבה כל אבן שתרימו היא חלק משלושה סיפורים מתקופות שונות, וכל אתר שתבקרו בו מופיע בכתבים ובסיפורי מסעות, קשה למצוא אתר שאפשר לומר עליו שהוא “יותר” חשוב או מרתק.
ובכל זאת, דרך הבשמים, מהערבה ועד לחוף הים התיכון, היא בדיוק כזאת. לפני 2000 שנה ויותר פסעו לאורך הדרך הזאת שיירות גמלים עמוסות מור ולבונה, והיא הייתה עורק מסחר עשיר ומשגשג, ועדות ליכולתם של בני עם אחד מסתורי, להתגבר על אתגרי המדבר, ולהשתמש בהם כמפתח להצלחתם. החשיבות של הדרך הביאה להכרזה שלה כאתר מורשת עולמית, יחד עם ערי המדבר עבדת, ממשית, ושבטה, אבל אפילו ההכרזה הזאת קצת חוטאת למציאות- כי הדרך היא לא “אתר” אלא רצף של מצודות, מקורות מים, אתרי פולחן, מעברי הרים, קטעי שבילים, אבני מיל, יישובים ועוד ועוד, שכל אחד ואחד מהם מקפל מאחריו סיפור מרתק. וזה עוד לפני שהזכרנו את הנוף המשגע שנחשף בקניונים, ועל השלוחות והמצוקים שהדרך העתיקה מטפסת לאורכם.
- איפה?
דרך הבשמים מהערבה באזור צופר, דרך מצפה רמון והר הנגב עד מדרשת בן גוריון.
- מי?
הטיול מתאים לקבוצות קטנות של ג’יפים. לאורך הדרך ישנם כמה אתגרי עבירות קשים, אז חשוב להגיע מוכנים
- מתי?
אפשרי כל השנה, אבל מומלץ במיוחד בסוף החורף ובאביב. יש להיזהר מכניסה למסלול בזמן שטפונות
- כמה זמן?
יום טיול, כ 9 שעות
* מומלץ ליצור קשר עם בתי העסק לפני ההגעה על מנת לתאם ביקור
לפני שמתחילים
טיול לאורך דרך הבשמים לוקח זמן, וכדי לנסוע בניחותא ולהשאיר זמן לנקודות המאתגרות מבחינת העבירות מומלץ מאוד לבלות את הלילה באחד הצימרים בערבה, וכך תחסכו את הנסיעה הארוכה אל הערבה בבוקר, ותוכלו לצלול ישר לתוך המסלול.

נקודת הפתיחה של הטיול שלנו היא ביקב מואה. משפחת פרידמן הקימה כאן יקב לתפארת שבו אפשר למצוא יינות שבני המשפחה אוהבים לשתות, ושאותם הם ייצרו ממש בצמוד לבית. הענבים נבחרים בקפידה מכרמים בכל רחבי הר הנגב, ובכך, בעצם, הוא מכניס אותנו לרוח הטיול שלנו היום. זה הזמן לאסוף בקבוק לפיקניק שבדרך. ההמלצה שלנו- אחד היינות הלבנים הקלילים או אחד מיינות הרוזה.
מהכניסה האחורית למושב יוצאת דרך עפר שמובילה לציר המעיינות לחורבות מואה, או שאפשר לצאת בחזרה לכביש 90 ולנסוע מרחק קצר דרומה עד לשער הכניסה הרשמי לדרך הבשמים.

עתיקות מואה
מואה היתה יישוב קטן וחשוב שהיווה את שער הכניסה מהערבה לקטע ההררי והמאתגר של דרך הבשמים. במקום יש חורבות של מצודה על הגבעה וחאן גדול לשיירות למרגלותיה. בעבר נבע במקום מעיין ועליו התבססו תושבי המקום והסוחרים שעברו בו, כדי להצטייד ולהמשיך את המסע. אל תפספסו את התצפית מהמצודה, ואת השרידים המרשימים שבתוכה.

מצודת קצרה - בור נקרות
ממואה דרך הבשמים נכנסת לאחד האזורים היפים והקסומים בכל הנגב. בין עצי השיטים שלאורך הנחלים תוכלו לראות צבאים ויעלים, ואולי אפילו פרא תורן. הדרך תעלה אל מצודת קצרה- ששמרה על אחד המעברים ההכרחיים החשובים, ומשם תרד אל הקניון המרשים של נחל נקרות. זהו אחד הקניונים העמוקים בארץ, עם מצוקים זקופים שסוגרים על הואדי, ויוצרים בו נקודות צל מושלמות לעצירת ולגימה של קפה, מים או יין, בכל עונה בשנה.
הנסיעה בקניון תוביל אתכם לבור נקרות, בור מים שעבר שחזור ומתחבא בערוץ קטן לצד המיצד ששמר כאן על הדרך. מבור נקרות ממשיכים במעלה הנחל, מתגברים על המדרגה שבמפער נקרות, ונכנסים אל תוך מכתש רמון.

חאן סהרונים
חאן סהרונים הוא נקודת הכניסה שלנו למכתש רמון. במקום הזה סיימו השיירות את יום ההליכה הקשה שלהן מהערבה, ועצרו למנוחת לילה ליד מקור המים היציב של עין סהרונים שעד היום מושך אליו את בעלי החיים של המכתש. מחאן סהרונים מתחברים לדרכי העפר של מכתש רמון, ודרך חניון בארות וציר צבעי מכתש רמון, עולים על כביש 40 ועולים למצפה רמון.
יקב נבאטו הוא הוא היקב של חוות צל מדבר, שהיא מקום מושלם למנוחת צהריים וארוחת צהריים מאוחרת (בתיאום), עם כוס יין ביד. ועוד יין שאי אפשר להשיג בשום מקום אחר. זיו ספקטור, בעל החווה, חבר לאילן טיפטי היינן, ויחד הם עושים יין משובח שעוטף בתוכו את כל האיכויות של הר הנגב הגבוה. ביקב נבאטו מייצרים רק כמה אלפי בקבוקים בכל בציר, אבל באים בהם לידי ביטוי גם המליחות הגבוהה של הקרקע, וגם רמות הסוכר הגבוהות של הענבים- תולדה של משרע הטמפרטורות הקיצוני בהר הנגב.
את חווית הטעימות בחוות צל מדבר אפשר לסכם במילה אחת- לוקיישן לוקיישן לוקיישן. פשוט אי אפשר להתחרות בנוף שנשקף מהלובי הפתוח על המכתש. בנקודה הזאת אפשר גם לפצל את הטיול ליומיים, ולהישאר ללון באחת מיחידות האירוח.

העיר עבדת
ממצפה רמון ממשיכים צפונה, הפעם על כביש 40, אל גן לאומי עבדת וחורבות העיר הנבטו-ביזנטית.
עבדת התחילה כתחנת דרכים, בדיוק כמו החאנים שפגשנו כבר לאורך הדרך, אבל ככל שעבר הזמן, והנבטים הסוחרים התעשרו והתחזקו, הם גם החלו להתיישב. עבדת, שיושבת קרוב למקור המים בעין עבדת, החלה לצמוח והפכה לעיירה ובסופו של דבר לעיר.
אחרי שהנבטים איבדו את עצמאותם בראשית המאה השנייה, ואחרי שסחר המור והלבונה דעך במאה הרביעית עבדת הפכה לעוד עיר מדברית באימפריה הביזנטית, ונבנו בה 3 כנסיות גדולות ומרשימות, ונחפרו בה מערות מגורים סבוכות וצפופות. תושבי העיר עיבדו חלקות חקלאיות בעמקים שסביב לעיר, וניצלו את הידע ההידרולוגי שצברו אבותיהם הסוחרים, כדי להשקות את השדות ולמלא את בורות המים של העיר. עדות להצלחה של החקלאות בעבדת אפשר למצוא בגת המרשימה שבראש הגבעה, ובמרתף היין שהתגלה באחת מהמערות- עם כדי חרס שאוכסן בהם היין המשובח של האזור.

בואדי קטן מול העיר עבדת הוקמה בסוף שנות ה90 של המאה ה20 חוות כרמי עבדת. אייל וחנה יזרעאל הגיעו לכאן והחליטו להקים כרם ויקב שיבטא את הסקרנות וההעזה שלהם. בכרמי עבדת התרחשו ניסויים חקלאיים שונים בשיתוף פעולה עם מופ רמת הנגב, ועם השנים גיבש היקב הקטן או אופיו. עם טעמים חזקים וברורים, מזני ענבים נדירים יחסית לישראל כמו ברברה ומלבק. בשנים האחרונות הורחב היקב, והוקם בו מרכז מבקרים קטן עם חדר טעימות מעוצב, ולצידו קם בית קפה עם תפריט מוקפד שהוא הפינה המושלמת לארוחת ערב בסוף הטיול.
על בטן מלאה, ואחרי יום של היסטוריה ויין, קשה להמשיך בנסיעה הביתה, אז למה שלא תתפנקו בעוד לילה באזור? החווה מציעה יחידות אירוח מפנקות, חבויות בין עצי הפרי, ואם אין מקום פנוי בחווה, מדרשת בן גוריון מציעה צימרים ובית ספר שדה, ובקיבוץ שדה בוקר הסמוך תוכלו ללון במלון קדמה, ולהספיק עוד לגימה קטנה של יין ביקב שדה בוקר.
